דגם מיניאטורי של חנות נעליים, מתוך זכרונות ילדות של האמן

מנין באים הרעיונות ליצירת הדגמים המיניאטוריים? "1. העתקה מתמונה תוך ביצוע התאמות ושינויים - למשל דגם מוזיאון הלובר. 2. זכרונות ילדות - למשל דגם הכתה שלי, או דגם המטבח של הסבתא. 3. מציאת פריט בודד שמצית את הדמיון וסביבו נוצר דגם מיניאטורי שלם - למשל דגם ההייד-פארק. זוהי האפשרות האהובה עלי ביותר. "​ באילו חומרים אתה משתמש? "הדגש הוא על חומרים מהטבע כגון אבנים, גרעינים, עלים, וגרוטאות למיניהם - דברים שאנחנו נוהגים בד"כ לזרוק. ישנם חומרים שאינם מהטבע כגון דבק, צבע, חרוזים - שאו

נכון, אנחנו חיפאים, אז למה הקמנו את מוזיאון המיניאטורות דווקא ביוקנעם? האמת היא שניסינו למצוא מקום מתאים בחיפה ו… לא מצאנו. ואז הזדמן לנו מקום בבניין משרדים בפארק ההייטק ביוקנעם. ממש בצמוד לכביש 6 החדש. טוב, זה לא בדיוק מקום למוזיאון, בין כל בנייני המפלצת הגדולים של ההייטק. אבל איכשהו מוזיאון המיניאטורות הוא סוג של פנינה חבויה בתוך ים של משרדים. המקום לא היה גדול, כ - 60 מ"ר, ואת האורחים קיבלנו בישיבה במסדרון – ישובים כסאות פלסטיק... צופים בסרט הקצר במסך טלוויזיה קטן על סטנד.

הבית החדש של המיניאטורות ביוקעם משה יצר בקדחתנות. יום יום, שעות על גבי שעות. דירתו הפרטית בחיפה התחילה להתמלא בדגמים מיניאטוריים מדהימים. לגמרי במקרה נוצר קשר עם מנהל מרכז חינוך ליאו בק בחיפה, מר דני פסלר, דרך ידידת המשפחה רוזי בן יעקב. ההתלהבות היתה רבה, גם שלהם וגם שלנו, בני משפחתו. דני הקצה קומת גלריה, משה הזמין ויטרינות והנה קמה לה תערוכת מיניאטורות. במשך 12 שנה שכנו המיניאטורות אחר כבוד במרכז החינוך וזכו לביקורי תלמידי ביה"ס ופה ושם לביקורי קבוצות. וכל הזמן הזה לא הפסיק

הסיפור על משה זמטר אמן המיניאטורות, ואיך הכל התחיל בשנת 1986 משה זמטר פרש לגימלאות. הוא לא בדיוק ידע איך להעביר את הזמן. לא בגלל שלא היה לו מה לעשות אלא בגלל שהיה לו יותר מידי מה לעשות. היה ברור לו שהוא יתנדב באיזה ארגון או עמותה, וגם יתחיל ליצור משהו חדש, ייחודי. "משחר ילדותי היו בידי הכישורים והיכולות לבצע עבודות יד שונות. כשבגרתי יצרתי צעצועים לילדי ולנכדי, תפרתי תיקים מעורות ועיצבתי תכשיטים מחוטי מתכת וחרוזים." המגירות שלו היו מלאות בכל טוב - גרוטאות, חלקי שעונים, ברגים