בשנת 1986 משה זמטר פרש לגימלאות. הוא לא בדיוק ידע איך להעביר את הזמן. לא בגלל שלא היה לו מה לעשות אלא בגלל שהיה לו  יותר מידי מה לעשות. היה ברור לו שהוא יתנדב באיזה ארגון או עמותה, וגם יתחיל ליצור משהו חדש, ייחודי.

 

"משחר ילדותי היו בידי הכישורים והיכולות לבצע עבודות יד שונות. כשבגרתי יצרתי צעצועים לילדי ולנכדי, תפרתי תיקים מעורות ועיצבתי תכשיטים מחוטי מתכת וחרוזים."  

 

המגירות שלו היו מלאות בכל טוב - גרוטאות, חלקי שעונים, ברגים ואומים, תמונות גזורות מז׳ורנלים, אבנים, צדפים ומה לא.